ארצי/ מסירת טביעת אצבע למעסיק
בית הדין הארצי קבע במקרה זה, כי דרישה של עירייה מעובדיה למסירת טביעת אצבע לשם שימוש במערכת נוכחות ביומטרית ללא הסכמתם לא עמדה בדרישות החוק והפסיקה. בית הדין עמד על הדרכים האפשריות להכשרת דרישה כזאת.
העירייה דרשה, תוך איום בשלילת שכר, מעובדות לבצע רישום נוכחות באמצעות שעון נוכחות ביומטרי, ללא הסכמת העובדות וללא כל היוועצות עם ארגון העובדים היציג. לאחר שהעירייה הפסיקה לשלם משכורות למספר עובדות שסירבו לדרישה החדשה, נפתחו הליכים משפטיים על ידי ארגון העובדים היציג. בהמשך להחלטה של בית הדין האזורי שאישרה את הדרישה של העירייה, הוגש הערעור לבית הדין הארצי.
בית הדין הארצי קבע כי העירייה לא הייתה רשאית לחייב את העובדות למסור את טביעות אצבעותיהן ולא הייתה רשאית להפעיל כל סנקציה נגד המסרבות לכך. בית הדין קבע שדרישת העירייה היא פגיעה שלא כדין בזכותן לפרטיות ובזכותן לאוטונומיה על גופן, ומהווה הפרה מצד העירייה של חובות תום הלב וההגינות המוגברות המוטלות עליה כמעסיקה.
בית הדין הדגיש כי שימוש בשעון נוכחות ביומטרי או באמצעים ביומטריים אחרים במסגרת העבודה יכול ויהיה מותר, ועל מנת להכשיר שימוש שכזה יש לבחון קיומם של תנאים מסוימים. הסגת הזכויות והגבלתן יכול שתעשינה בחוק או בהסכמה שאינה נוגדת את תקנת הציבור. כמו כן, נקבע כי יש לבחון את חוקיותה של הסנקציה המוטלת על המסרב למסור טביעת אצבע באמצעות מבחני סבירות ומידתיות. גם במידה וההוראה למסירת טביעת אצבע היא לפי דין או הסכם, והסנקציה שלצדה תקינה, יש לבחון את אופן יישום ההוראה בפועל לפי אמות מידה של הגינות, תום לב, התייחסות פרטנית לנסיבות האישיות של העובד המסוים, לסיבת הסירוב ולמידת השוויוניות בהטלת הסנקציה.
בית הדין קבע שדרישת העירייה מעובדות החינוך למסור טביעות אצבע לשם שימוש בשעון הביומטרי מבוטלת וכי על העירייה להפסיק את השימוש בשעון הביומטרי.
(עס”ק 7541-04-14 הסתדרות העובדים הכללית החדשה מרחב המשולש הדרומי נ’ עיריית קלנסווה)
The content of this article is intended to provide a general guide to the subject matter. Specialist advice should be sought about your specific circumstances.
