ירושלים אינה עוד רשות מקומית, מתוך כ–052 רשויות מקומיות בישראל. היא אינה רק עיר האמורה לספק לתושביה חינוך, תשתיות ופינוי אשפה. לעיר בירה יש עוד מטלות, ואלה מונחות לפתחה של הממשלה ולא של העירייה. ממשלות ישראל, מאז כהונתו של יצחק רבין בשנות ה–09, אינן מתעניינות באותן מטלות — ומצבה של העיר בכי רע. לכאורה, זה המצב בעולם כולו, בבירת מדינה מתרכזים משרדי השלטון: הפרלמנט, בית המשפט העליון והממשלה.

המחוז היחיד שבו בתי המשפט מפוזרים במבנים ישנים ומוזנחים הוא מחוז ירושלים. בית משפט השלום שוכן בבניין מהמאה ה–91, הראוי לשמש אתר תיירות; בית המשפט המחוזי שוכן בבניין הנראה כמו קסרקטין טורקי; ובית המשפט לענייני משפחה ותעבורה יושב במבנה שבמקור יועד לתעשייה. לעומת זאת, בתל אביב, בירת המשפט, עיר שבה מתגוררים כ–%5 מתושבי המדינה, יושבים יותר מ–%52 מהשופטים. לא עזר לה, לירושלים, שנסיכת הימין איילת שקד שלטה במשרד האחראי לכך, ללא מיצרים.

ביום ירושלים האחרון התכנסה הממשלה לישיבה חגיגית, בסימן "לשנה הבאה בירושלים הבנויה". זה היה מס שפתיים. לפתע אירעה תקלה גדולה: בהצעת המחליטים היה קוץ גדול, סנקציות על משרד שיסרב לעבור ירושלימה. השרים מירי רגב וגלעד ארדן הסתערו? מה פתאום. וכי מדוע ולמה? וכך נותרה ירושלים הבירה ללא מס השפתיים. כך, 07 שנה אחרי הוראת דוד בן גוריון לרכז את משרדי הממשלה בבירה, רובם שוכנים בשפלה, למרות שלל החלטות, חוקים ופסקי דין בנושא.

המצע לירושלים, לו היתה מעניינת מפלגה כלשהי, מעבר לסיסמה ״עיר הנצח לא תחולק״, צריך לכלול ביטול ההחלטות שלפיהן משרדי הביטחון והחקלאות פטורים מלעבור לעיר, על יחידות הסמך שלהם. מדוע, למשל, ראויה קרית אונו לארח את היחידה להנצחת החייל? מדוע בקרית אריה בפתח תקוה יש 52 אלף מ"ר משרדים למינהלות שונות, כמו גדנ״ע? מדוע למשל, לפתע פתאום, נולדו מחוזות במשרדים שונים, כמובן המחוז שבתל אביב גדול מכל המחוזות האחרים גם יחד, כולל כמובן את מחוזון ירושלים; או מחוז יחיד של היחידה לספורט מוטורי בתל אביב )לא, זו לא בדיחה, זה על חשבוננו(.

— פרסומת —

המצע לירושלים צריך לכלול מערך רכבות ונתיבי תחבורה ציבורית למטרופולין שלה — מטרופולין הגדול מגוש דן — אך כזה שאינו מקבל יחס הולם כי הערבים סביבה שקופים. את מי זה מעניין שמי שנוסע מרמאללה לבית לחם עובר במרכז העיר? נכון, חלק לא יכולים לעבור מסיבות ביטחוניות, אבל הם מעטים. את מי זה מעניין שבאים עשרות ומאות אלפים להתפלל בימי שישי, או תיירים ב"שנת השיא בתיירות לישראל״, או סתם ישראלים מכל הסוגים, הבאים לעיר שקיבלה "תשעה קבין של יופי״ ושוקעת בהזנחה? מי אמור לחשוב על הארכת קווי הרכבת הקלה הנבנים בה לבנותיה, הצמודות לה, לעתים פיזית ממש כמו אפרת, מבשרת ציון, מעלה אדומים וגבעת זאב, מודיעין ובית שמש, ביתר עילית ומודיעין עילית? במה רעננה, נתניה, חולון ובת ים עדיפות וזוכות לתכנון פרויקט רכבת תחתית ב–051 מיליארד שקל?

המצע לירושלים צריך לכלול מעורבות ממשלתית מסיבית ביצירת מקומות עבודה איכותיים כדי להביא לעיר את הדור הצעיר, שנכון להיום — חרדים כחילוניים, יהודים כערבים, שיש להם הכישורים — עוזב לשפלה, לעתים כתחנת ביניים לגולה. בלי ירושלים — אולי ניו יורק, ברלין ולונדון עדיפות.

הכותב הוא עו ד במשרד יגאל ארנון ופעיל במאבק להעברת משרדי הממשלה לבירה

The content of this article is intended to provide a general guide to the subject matter. Specialist advice should be sought about your specific circumstances.